מורשתו של אריסטו

נהוג להשוות את הגותו של אפלטון להגותו של אריסטו, תלמידו הטוב והמפורסם ביותר. המוניטין של אריסטו במהלך ימי- הביניים באירופה האפיל על זה של אפלטון בצורה כה בולטת, שאפילו הפילוסופים כינו את אריסטו "הפילוסוף".
השפעתו של אריסטו לפילוסופיה הייתה עצומה. יותר מאלפיים ושלוש מאות שנה לאחר מותו, אריסטו נשאר אחד מהאנשים המשפיעים ביותר שחיו אי פעם. הוא תרם כמעט לכל תחום של הידע האנושי אז בקיומו, והיה הראשון להתנסות בתחומים חדשים רבים. לדברי הפילוסוף בריאן מגי: "ספק אם כל אדם יודע מה שהוא עשה וכמה שהוא תרם". אריסטו היה המייסד של הלוגיקה הפורמלית, חלוץ המחקר של זואולוגיה, והשאיר לכל מדען ופילוסוף שיבוא אחריו אמצעים למחקרים ותגליות באמצעות תרומותיו לשיטה המדעית. למרות הישגים אלה, רבים ראו את ההשפעה של טעויותיו כמעכבות את המדע. ברטרנד ראסל אומר: "כמעט כל התקדמות שכלית רוחנית ותרבותית רצינית חייבת להתחיל עם התקפה על חלק מעיקרי האמונה של אריסטו".  

הפילוסופיה של אריסטו

הפילוסוף אריסטו (והמורה שלו - אפלטון) היה אחד הפילוסופים החשובים ביותר בהגות הפילוסופיה היוונית.                                
הגותו של אריסטו, שהייתה במידה רבה גם מרד באפלטון, המשיכה להשפיע במשך מאות ואלפי שנים על כלל ההגות האירופאית. לדוגמה: אריסטו ואפלטון כל אחד בדרכו, השאירו חותם על ההגות המערבית.                                            בכתביו של אפלטון אפשר למצוא עשרות חיבורים פילוסופיים הבנויים בצורת שיחות עם הרבה משתתפים והמשתתף הראשי הוא סוקרטס(פילוסוף נוסף ומשפיע בהגות המערבית). עקרון חשוב ביצירתו הוא הרעיון שהמבט הישיר בעולם מטעה, ואילו הלימוד שאינו נסמך על תצפיות אלא על הכרה, ועל האידיאה(הצורה הטהורה של הדברים) אליה הנפש יכולה להגיע הוא הלימוד המוביל לאמת. אפשר למצוא באפלטון את שורשי הרציונליזם.
אריסטו היה תלמידו של אפלטון. בניגוד לאפלטון הוא האמין שמקור הידע הוא בחושים, בתצפיות והתנסויות, ובכך שירטט את יסודות המתודולוגיה המדעית. כמה מכתביו נשמרו לאורך הדורות.   

אחת מהביקורת הרציניות ביותר של אריסטו על מורהו היא זו שהוא שטח כנגד תורת האידיאות של אפלטון.              לטעמו של אריסטו אין דבר שנמצא “מעבר” לעולם החומרי והקיום הממשי היחידי הוא הקיום החומרי. בתחום המטאפיזיקה הציג אריסטו את מושגי “הכוח” וה”פועל” המפורסמים שלו. 

הפיזיקה של אריסטו המשיכה במשך אלפי שנים, עד לימיו של ניוטון. גם בתחומי הדת נודעה השפעה גדולה מאוד למחשבה של אריסטו והוגים מהיהדות, הנצרות והאסלאם התמודדו איתו בחשיבה התיאולוגית (תורת האלוהות והאמונה) שלהם. תורת המדינה של אריסטו הייתה רבת השפעה. אריסטו סבור כי המדינה היא הוצאה לפעול למה שטמון בכוח באדם, וכי היא דרגה עליונה של התארגנות קהילתית הנובעת מטבעו החברתי של האדם הממלאת צרכים מורכבים יותר מאשר אלו שממלאת ההתארגנות של המשפחה או הכפר, כמו הצורך בביטחון אך גם בחינוך ממוסד, תרבות ועוד. לטעמו של אריסטו אדם יכול לממש את עצמו רק כאשר הוא חלק מקהילה שיתופית כזו או אחרת וכי המדינה היא הדרך הטובה והמתקדמת ביותר להבטיח צדק. תפיסת הצדק של אריסטו היא שהחלוקה של משאבי המדינה צריכים להתחלק על פי תרומתו של האדם ועל כן לדעת אריסטו המדינה הדמוקרטית שמקנה שיוויון אפריורי לכולם ללא הבחנה אינה נכונה.