הפילוסוף אריסטו (והמורה שלו - אפלטון) היה אחד הפילוסופים החשובים ביותר בהגות הפילוסופיה היוונית.
הגותו של אריסטו, שהייתה במידה רבה גם מרד באפלטון, המשיכה להשפיע במשך מאות ואלפי שנים על כלל ההגות האירופאית. לדוגמה: אריסטו ואפלטון כל אחד בדרכו, השאירו חותם על ההגות המערבית. בכתביו של אפלטון אפשר למצוא עשרות חיבורים פילוסופיים הבנויים בצורת שיחות עם הרבה משתתפים והמשתתף הראשי הוא סוקרטס(פילוסוף נוסף ומשפיע בהגות המערבית). עקרון חשוב ביצירתו הוא הרעיון שהמבט הישיר בעולם מטעה, ואילו הלימוד שאינו נסמך על תצפיות אלא על הכרה, ועל האידיאה(הצורה הטהורה של הדברים) אליה הנפש יכולה להגיע הוא הלימוד המוביל לאמת. אפשר למצוא באפלטון את שורשי הרציונליזם.
אריסטו היה תלמידו של אפלטון. בניגוד לאפלטון הוא האמין שמקור הידע הוא בחושים, בתצפיות והתנסויות, ובכך שירטט את יסודות המתודולוגיה המדעית. כמה מכתביו נשמרו לאורך הדורות.
אחת מהביקורת הרציניות ביותר של אריסטו על מורהו היא זו שהוא שטח כנגד תורת האידיאות של אפלטון. לטעמו של אריסטו אין דבר שנמצא “מעבר” לעולם החומרי והקיום הממשי היחידי הוא הקיום החומרי. בתחום המטאפיזיקה הציג אריסטו את מושגי “הכוח” וה”פועל” המפורסמים שלו.
הפיזיקה של אריסטו המשיכה במשך אלפי שנים, עד לימיו של ניוטון. גם בתחומי הדת נודעה השפעה גדולה מאוד למחשבה של אריסטו והוגים מהיהדות, הנצרות והאסלאם התמודדו איתו בחשיבה התיאולוגית (תורת האלוהות והאמונה) שלהם. תורת המדינה של אריסטו הייתה רבת השפעה. אריסטו סבור כי המדינה היא הוצאה לפעול למה שטמון בכוח באדם, וכי היא דרגה עליונה של התארגנות קהילתית הנובעת מטבעו החברתי של האדם הממלאת צרכים מורכבים יותר מאשר אלו שממלאת ההתארגנות של המשפחה או הכפר, כמו הצורך בביטחון אך גם בחינוך ממוסד, תרבות ועוד. לטעמו של אריסטו אדם יכול לממש את עצמו רק כאשר הוא חלק מקהילה שיתופית כזו או אחרת וכי המדינה היא הדרך הטובה והמתקדמת ביותר להבטיח צדק. תפיסת הצדק של אריסטו היא שהחלוקה של משאבי המדינה צריכים להתחלק על פי תרומתו של האדם ועל כן לדעת אריסטו המדינה הדמוקרטית שמקנה שיוויון אפריורי לכולם ללא הבחנה אינה נכונה.
הגותו של אריסטו, שהייתה במידה רבה גם מרד באפלטון, המשיכה להשפיע במשך מאות ואלפי שנים על כלל ההגות האירופאית. לדוגמה: אריסטו ואפלטון כל אחד בדרכו, השאירו חותם על ההגות המערבית. בכתביו של אפלטון אפשר למצוא עשרות חיבורים פילוסופיים הבנויים בצורת שיחות עם הרבה משתתפים והמשתתף הראשי הוא סוקרטס(פילוסוף נוסף ומשפיע בהגות המערבית). עקרון חשוב ביצירתו הוא הרעיון שהמבט הישיר בעולם מטעה, ואילו הלימוד שאינו נסמך על תצפיות אלא על הכרה, ועל האידיאה(הצורה הטהורה של הדברים) אליה הנפש יכולה להגיע הוא הלימוד המוביל לאמת. אפשר למצוא באפלטון את שורשי הרציונליזם.
אריסטו היה תלמידו של אפלטון. בניגוד לאפלטון הוא האמין שמקור הידע הוא בחושים, בתצפיות והתנסויות, ובכך שירטט את יסודות המתודולוגיה המדעית. כמה מכתביו נשמרו לאורך הדורות.
אחת מהביקורת הרציניות ביותר של אריסטו על מורהו היא זו שהוא שטח כנגד תורת האידיאות של אפלטון. לטעמו של אריסטו אין דבר שנמצא “מעבר” לעולם החומרי והקיום הממשי היחידי הוא הקיום החומרי. בתחום המטאפיזיקה הציג אריסטו את מושגי “הכוח” וה”פועל” המפורסמים שלו.
הפיזיקה של אריסטו המשיכה במשך אלפי שנים, עד לימיו של ניוטון. גם בתחומי הדת נודעה השפעה גדולה מאוד למחשבה של אריסטו והוגים מהיהדות, הנצרות והאסלאם התמודדו איתו בחשיבה התיאולוגית (תורת האלוהות והאמונה) שלהם. תורת המדינה של אריסטו הייתה רבת השפעה. אריסטו סבור כי המדינה היא הוצאה לפעול למה שטמון בכוח באדם, וכי היא דרגה עליונה של התארגנות קהילתית הנובעת מטבעו החברתי של האדם הממלאת צרכים מורכבים יותר מאשר אלו שממלאת ההתארגנות של המשפחה או הכפר, כמו הצורך בביטחון אך גם בחינוך ממוסד, תרבות ועוד. לטעמו של אריסטו אדם יכול לממש את עצמו רק כאשר הוא חלק מקהילה שיתופית כזו או אחרת וכי המדינה היא הדרך הטובה והמתקדמת ביותר להבטיח צדק. תפיסת הצדק של אריסטו היא שהחלוקה של משאבי המדינה צריכים להתחלק על פי תרומתו של האדם ועל כן לדעת אריסטו המדינה הדמוקרטית שמקנה שיוויון אפריורי לכולם ללא הבחנה אינה נכונה.
 |
דניאל, הבלוג שלך בעניין אריסו מקיף את עיקרי משנתו של אריסטו ואת תרומתו למדע, אמת היה צריך להמתין למעלה מאלפיים שנה עד גלילאו וניוטון כדי להפריך חלק מטענותיו של אריסטו. כך או כך הוא היה ונשאר אחד הפילוסופים המשמעותיים ביותר והמשפעים עד ימינו אנו.
השבמחקנראה שחלק מעבודתך הוא "העתק - הדבק" וחבל (הגעתי למסקנה זו בגלל העצוב בחלק מהרשומות ומהשפה) אף על פי כן זו עבודה טובה.